פסק-דין בתיק תא"מ 30866-02-11

רקע :

1.         בתאריך 02/10/10, בסביבות השעה 02:00 לפנות בוקר הוצת רכב הנתבעת מס' 1 (להלן: "ניבין"), ע"י אלמונים. רכב הנתבעת מדגם פונטיאק (להלן: "הפונטיאק") נשרף כליל, והאש שבערה בו התפשטה וגרמה לנזק בשלושה רכבים אחרים שחנו אותו לילה בסמוך לפונטיאק.

2.         בעלי אותם שלושה רכבים: תאופיק מטר, מונא רושרוש ופארס חורי (בהתאמה למספר התיקים כמצוין בכותרת) הגישו תביעותיהם לפיצוי בגין נזקי הרכוש שנגרמו לרכביהם כתוצאה מהתפשטות האש מהפונטיאק. הדיון בשלושת התביעות אוחד.

            התביעות הוגשו נגד ניבין, נגד אביה, מונדר עבדו (להלן: "מונדר"), וכן נגד חברת הביטוח "כלל" (להלן: "המבטחת"), אשר ביטחה את השימוש בפונטיאק על-פי פוליסה לביטוח אחריות כלפי צד ג'.

3.         הוברר, כי הפונטיאק נמצאת בשימושו של מונדר, והוא נוהג בה מנהג בעלים, אף שהיא רשומה במשרד הרישוי על שם ניבין. מכאן התביעה נגד השניים.

4.         תביעת תאופיק מטר הינה לפיצוי בגין נזקים ישירים שנגרמו לרכבו בסך 4,050 ש"ח (ללא מע"מ), ועוד סך של 502 ש"ח עבור שכ"ט שמאי.

תביעת מונא רושרוש הינה לפיצוי בגין נזקים ישירים שנגרמו לרכבה בסך 6,167 ש"ח (ללא מע"מ) ועוד סך של 502 ש"ח עבור שכ"ט שמאי.

            תביעת פארס חורי הינה לפיצוי בגין נזקים ישירם שנגרמו לרכבו בסך 5,547 ש"ח (ללא מע"מ), ועוד סך של 502 ש"ח עבור שכ"ט שמאי.

טענות הצדדים :

5.         התובעים טוענים, כי על הנתבעים הנטל להוכיח, כי לא הייתה התרשלות מצדם בקשר לאירוע השריפה והתפשטות האש לרכבים הסמוכים, זאת נוכח הוראת סעיף 39 לפקודת הנזיקין.

לחילופין, טענו התובעים, כי הנזקים נגרמו כתוצאה מרשלנותם של הנתבעים, אשר התבטאה בהחניית הפונטיאק במקום אסור, אי-שמירה על תקינותה המכאנית של הפונטיאק, החנייתה בסמוך לשאר הרכבים וכיו"ב טענות.

כבר יצוין, כי התובעים זנחו, הן בראיותיהם והן בסיכום טענותיהם את רוב הטענות בשאלת הרשלנות, והדיון התמקד בעיקר בטענות ההגנה שהועלו כנגד העברת נטל הראיה והשכנוע אל שכמי הנתבעים.

6.         הנתבעים 1 ו-2, ניבין ומונדר, טענו, כי רכבי התובעים חנו תוך הסגת גבול המקרקעין שלהם, בצמוד לפונטיאק, אף שנתבקשו שלא לחנות שם; דחו טענות התובעים בדבר אי-תקינות הפונטיאק, וכיו"ב טענות בדבר התרשלותם; כן טענו בהגנתם, כי לא ידעו ולא יכלו לדעת, כי הפונטיאק תוצת. בסיכום טענותיהם הוסיפו הנתבעים 1 ו-2, כי במידה ויימצאו אחראיים לנזקים שנגרמו לתובעים, הרי אחריותם מכוסה ע"י המבטחת.

7.         שלוש טענות הגנה הועלו ע"י המבטחת:

א.         היעדר כיסוי ביטוחי לאירוע, שכן מדובר בנזק שנגרם כתוצאה מהצתה בזדון של הפונטיאק.

בעניין זה הסתמכה המבטחת על האמור בסעיף 2 (ג), פרק 2 בפוליסה, בעניין ביטוח אחריות כלפי צד שלישי בגין נזקי רכוש, המחריג את הכיסוי בזו הלשון: "על אף האמור לעיל (לגבי גבולות הפיצוי - ס"י) אם נגרם מקרה הביטוח בזדון פטור המבטח מחבותו".

ב.         לא הייתה רשלנות מצד המבוטחים, הנתבעים 1 ו-2, ומכאן שאין עליהם אחריות לנזקי התובעים, וזאת מאחר ומדובר במעשה הצתה בזדון שלא היה ניתן לצפייה.

ג.          בסיכומיה הוסיפה ב"כ המבטחת טענה נוספת והיא שהאירוע אינו בגדר "מקרה ביטוח" כהגדרתו בסעיף 1 לפרק 2 הנ"ל, שכן מקרה הביטוח הוגדר כ- "...חבות המבוטח בשל נזק שייגרם לרכוש של צד שלישי כתוצאה משימוש ברכב בתקופת הביטוח" (ההדגשה שלי - ס"י), ואילו הצתת הרכב בזדון, טוענת ב"כ המבטחת, אינה מהווה "שימוש ברכב".

דיון והכרעה :